<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית רביעי שער ראשון</h1>
<h2>דף יט:</h2>
איסור קבוע שניכר ונודע מקומו אין הולכין בו אחר הרוב ואפילו רבה היתר על האיסור כל מה שהוא ואפילו אלף. כיצד תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסור, דכל קבוע כמחצה על מחצה הוא [חשוב]. בד"א בשלוקח הוא מן הקבוע או שראה אחד [יוצא] ממקום הקביעות ואינו יודע מאיזה מהן לקח, שהספק נולד לו בקבוע. אבל אם נולד לו הספק בפורש מותר, כיצד הרי שמצא [בשר] בשוק אע"פ שכל בשר שנמצא באותה העיר אינו בא אלא מאותן חנויות, אפי' כן מותר לפי שלא נולד [לו] הספק בקבוע אלא בפורש כי הפורש מן הרוב הוא פורש.
<h2>דף כג:</h2>
כל הדברים הנפגמין בטעמן והנבאשין אינם אוסרים תערובתן לעולם, שלא אסרה תורה אלא נותני טעמים לשבח אבל נותן טעם לפגם מותר. ולא זו בלבד שהדבר האסור פגום ובאוש אלא אפילו הוא מוטעם ומושבח בפני עצמו, אם פוגם תערובתו אינו אוסר. כיצד, חומץ יין נסך שנפל לתוך גריסין חמין הרי חומץ זה פוגם טעמן של גריסין החמין, ואע"פ שהחומץ בפני עצמו מוטעם ומושבח. פגם זה שאמרנו, לא שיפגום לגמרי עד שאדם קץ באכילתו, אלא אפילו פוגם קצת אינו אוסר תערובתו. קדרה שאינה בת יומה אינה פוגמת את התבשיל ועולה הוא אפי' לפני מלכים, ואפי' כן לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומה. ויראה לי והוא שרבה ההיתר על האיסור אבל בזמן שהאיסור כהיתר אינו מותר עד שיפגום לגמרי, שכל שאין היתר רבה עליו הרי הוא כאילו הוא בעינו וכל איסור שהוא בעינו לא התירתו התורה עד שלא יהא ראוי לגר. מעתה קדרה שאינה בת יומה שאין בפגימתה [שלא יהא ראוי] לגר מפני מה מותר והלא בכל הקדרה משערין וכמו שבארנו, יראה לי שהטענה בזה מפני שאין כאן ממשו של איסור אלא טעמו בלבד וכל שטעמו בלבד מעורב בו, אם נותן טעם לפגם [הוא] אפילו קצת מותר, אבל צירו של איסור וכל שכן כשנתערב בו גופו ממש של איסור, אינו מותר עד שירבה היתר על האיסור או שיהא פוגם לגמרי ואפי' לגר. ועוד חומר הוא שהחמירו חכמים לשער בכל הקדרה, דבודאי אינה פולטת כמדת כולה שאין פליטתה ממלאה את הכלי, ואם טעמו אומן גוי ואינו [נותן] טעם מותר, ואימתי החמירו לשער בכולה בזמן שטעמו לשבח, חוששין שמא יש בתבשיל נתינת טעם האיסור, אבל בזמן שהיא נותנת טעם לפגם הרי זה כאילו טעמנוהו ואין בו טעם האיסור ומותר.
<h2>דף כז.</h2>
כל האיסורים של דבריהם הקלים שאין להם עיקר בתורה כחלת חוצה לארץ וכתבשיל [של] גוים וכגבינה של גוים, יש מגדולי המורים שאמרו שאינן צריכין ששים אלא אפילו נתערבה גבינה של גוים בתוך גבינה כשרה בין ביבש בין בבלול אפילו חד בתרי, מותר. ויש מחמירין גם באיסורים אלו, להצריכם ששים כשאר האיסורים של דבריהם, וכן ראוי להורות בכלן חוץ מחלת חוצה לארץ בלבד.
